החלטה בתיק ע"ע 55058-04-13

זוהי בקשתה של המשיבה 2 לערעור שבנדון, לחייב את המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן של המשיבות בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

ודוק, הגם שהובהר בבקשה כי מבוקשת הפקדת ערובה להבטחת הוצאות שתי המשיבות, הרי שלמען הסדר הטוב, הבהירה המשיבה 1 במסגרת תגובתה לבקשת המערערת לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין קמא, כי היא מצטרפת לכל טענותיה של המשיבה 2 בבקשתה להפקדת ערובה.

רקע כללי

1.           המערערת היא חברת כוח אדם, ובעלת רישיון קבלן כוח אדם על פי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו - 1996 (להלן - חוק קבלני כוח אדם).

המשיבה 1 הועסקה במחלקת החזרות בחברת מדי פישר בע"מ באמצעות דגש מחודש 12/07.

ביום 28.7.2008 הודיעה מדי פישר בע"מ למערערת על הפסקת העסקתה של המשיבה 1 אצלה ביום 31.7.2008. 

בהמשך לכך, זימנה המערערת את המשיבה 1 למשרדיה, ונמסר לה ביום 29.7.2008 מכתב שכותרתו "מכתב הפסקת עבודה" בחברת מדי פישר בע"מ, כאשר מועד הפסקת העבודה הוא יום 31.7.2008.

2.           בעקבות פיטוריה אלו, הגישה המשיבה 1 תביעה לבית הדין האזורי לעבודה (תיק עב 7576/09) כנגד המערערת וחברת מדי פישר בע"מ, בה טענה כי פוטרה מיד לאחר שהודיעה על היותה בהריון, עקב ההריון, ופיטוריה היו שלא כדין, במהלך התקופה המוגנת מפני פיטורים על פי חוק.

בכתב התביעה עתרה המשיבה 1 לחיוב המערערת ומדי פישר בע"מ, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי בגין הפסד השתכרות; הפסד הכנסה ודמי לידה; הודעה מוקדמת לפיטורים; פיצויי פיטורים; דמי חופשה; דמי הבראה; הפרשות לקופת גמל; פיצוי ללא הוכחת נזק בגין סבל ועגמת נפש (25,000 ש"ח); פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוק עבודת נשים והפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה  (50,000 ש"ח).  

3.           לאחר הגשת סיכומי הצדדים, הגיעו המשיבה 1 וחברת מדי פישר בע"מ להסכם פשרה במסגרתו הודיעו כי חברת מדי פישר בע"מ נמחקה מרישומי רשם החברות ואת סכום הפשרה תשלם חברת "פישר תעשיות פרמצבטיות בע"מ" (להלן - המשיבה 2 לערעור זה), וכי התובעת מסכימה, ולו בדיעבד, להחלפת שם הנתבעת 2 בכתב התביעה. המערערת התנגדה לאישור הסכם הפשרה. בהחלטת בית הדין קמא מיום 20.3.2012 נדחתה התנגדותה להסכם הפשרה וניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שבין המשיבה 1 והמשיבה 2 (להלן- הסכם הפשרה.

4.           מותב בית הדין האזורי (השופטת לאה גליקסמן ונציגי הציבור מר בהג'ת חאג' יחיא וגב' רויטל גוטלון), קיבל את התביעה בחלקה.

בכל הנוגע להסכם הפשרה והשפעתו של מערכת היחסים שבין המערערת למשיבה 2 קבע בית הדין קמא שכמובהר בהחלטה מיום 20.3.2012, מערכת היחסים בין פישר לבין דגש היא מערכת יחסים מסחרית בין קבלן כוח אדם לבין מעביד, שאינה בסמכותו העניינית של בית הדין; כי אין בהסכם הפשרה כדי למנוע מדגש או מפישר להגיש תביעה זו כנגד זו, לרבות בעילת שיפוי, בעניין התשלומים שכל אחת מהן חויבה לשלם לתובעת (הן מכוח הסכם הפשרה והן מכוח פסק הדין). בית הדין הבהיר כי לא דן ולא הכריע בטענות הצדדים בעניין זה, לרבות טענות פישר כי על פי החוזה שבין פישר לבין דגש מתקיימים יחסי עובד מעביד בין דגש לבדה לבין התובעת ודגש לבדה חבה בכל תשלומי הזכויות של התובעת.

לגופם של דברים, לאחר שדן בסעדים להם עתרה המשיבה 1 ובהוראות הדין, חייב בית הדין את המערערת לשלם למשיבה 1: הפסד שכר בעד התקופה שעד הלידה בסך של 12,547 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2008 (מחצית התקופה) עד למועד התשלום בפועל; הפסד דמי לידה בסך של 1,692.46, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.5.2009 (מועד תשלום דמי לידה על ידי המוסד לביטוח לאומי) עד למועד התשלום בפועל; הפסד שכר בעד התקופה המוגנת שלאחר הלידה ב סך של 12,273 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.8.2009 (מחצית התקופה) עד למועד התשלום בפועל; פיצוי פיטורים בסך של 6,476 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.9.2009 (המועד המותר לסיום קשר העבודה) עד למועד התשלום בפועל; פיצוי בגובה דמי הבראה בסך של 1,836 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.9.2009 (המועד המותר לסיום קשר העבודה) עד למועד התשלום בפועל; פיצוי בגין הפרשות לקופת גמל בסך של 510 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.9.2009 (המועד המותר לסיום קשר העבודה) עד למועד התשלום בפועל.

כמו כן חייב בית הדין את המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך של 6,000 ש"ח.

5.           על פסק דין זה הגישה המערערת את ערעורה שבנדון במסגרתה תקפה את קביעותיו ומסקנותיו של בית הדין קמא לרבות בעניין הסכם הפשרה.

6.           לציין כי אין חולק שהמערערת לא שילמה את סכום פסק הדין או את ההוצאות שנפסקו לחובתה ותחת זאת, הגישה את בקשתה לבית דין זה לעיכוב ביצוע פסק הדין (להלן לשם הקיצור - בקשת העיכוב).

עיקרי טענות הצדדים

7.           לטענת המשיבה 2 בבקשתה  שבנדון, חרף הזמן שחלף מאז מתן פסק הדין טרם שילמה המערערת את סכומי פסק הדין ואף לא את ההוצאות שנפסקו לחובתה במסגרתו; על פי ההלכה הפסוקה זהו המקרה בו יש לחייב את המערערת להפקיד ערובה לטובת המשיבות, בפרט כך שעה שלטענת המשיבה 2 סיכויי הערעור "אפסיים" (במיוחד ככל שהוא מכוון כלפיה, לרבות מן הטעם  שלטענתה המועד לתקוף את פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה חלף זה מכבר); המערערת היא חברה בע"מ ועל כן חלות עליה הוראות סעיף 353א לחוק החברות; גם התנהגותה של המערערת מצדיקה את ההיענות למבוקש שכן המערערת מחליפה כתובות, אינה מדייקת בשמה של המשיבה 2 כדי להטעות ואינה משלמת את פסק הדין.

8.           בתגובתה לבקשה נמנעה המערערת מלהתייחס לעניינה של המשיבה 1 הגם שהובהר כי הבקשה מתייחסת להפקדת ערובה להבטחת הוצאות שתי המשיבות.